החלטה בתיק עמ"מ 2682/12

בפניי ערעור התביעה הצבאית וערעור שכנגד של הסנגוריה על החלטת בימ"ש קמא, במסגרת הביקורת השיפוטית, לאשר את הארכת מעצרו המנהלי של המערער, אך זאת תוך קיצור תקופת הצו, כך שזה יעמוד על ארבעה חודשים ולא על שישה כפי שנקבע על ידי המפקד הצבאי.

בימ"ש קמא קבע כאמור על רקע הערכת מסוכנותו של המערער, גילו והתחייבותו שנמסרה בבית המשפט שלא לעסוק בפעילות אסורה.

בתמצית יאמר, כי ערעור התביעה מבוסס על טענתה שבנסיבות העולות מהמידע המודיעיני, גם בשים לב לאורך המעצר עד כה, התחייב מעצרו של המערער למלוא התקופה שנקבעה על ידי המפקד הצבאי ולא היה מקום לקביעת בימ"ש קמא האמורה.

הסנגור מצידו סבור כי היה על ביהמ"ש קמא ללכת כברת דרך נוספת ולקבוע כי קיצור תקופת המעצר אף תגביל את אפשרות המפקד הצבאי להאירך את מעצרו של המערער בעתיד. הסנגור טוען כי בהחלטה אשר כל מהותה הידוק הפיקוח השיפוטי, אין כדי להצדיק ערעור של התביעה. עוד טוען הסנגור, כי מרשו לא היה מעורב בפעילות מסוכנת, ועל כן, בשים לב לתקופת המעצר עד כה, קרי שבעה חודשים, יש להורות על ביטול הצו או לסייגו כאמור.

המערער, יליד 1960, שוהה במעצר מנהלי מזה כשבעה חודשים על רקע פעילותו במסגרת ארגון החמאס.

אכן, לכאורה אין מניעה מקיצור תקופת מעצר מנהלי לשם הידוק הביקורת השיפוטית. הלכה ידועה היא כי לנוכח פגיעתו הקשה של המעצר המנהלי בזכויות יסוד, ביהמ"ש יקיים לגביו פיקוח שיפוטי הדוק. לצורך זה, מתקיימים תדיר שלושה מעגלי ביקורת, בערכאה ראשונה, בערכאת הערעור ובבית המשפט הגבוה לצדק. קיצור תקופת מעצר לשם בחינה תכופה יותר של הצורך בהמשך הפגיעה בעצור משתלבת היטב במגמה זו.

אולם, בד בבד עם האמור, יש לקבוע כי בהיעדר בסיס לשינוי בהערכת המסוכנות, אין טעם בקיצור המעצר אך לשם קיום ביקורת שיפוטית נוספת. שהרי אם השתכנע ביהמ"ש שהחלטת המפקד הצבאי להאריך את המעצר ראויה בנסיבות העניין, והוא אף סבור כי לא יחול שינוי בהערכת המסוכנות בתקופה שעד לסיום הצו, אין מקום להורות על קיצור תקופה זו לשם בחינת העניין מחדש.

כך לדעתי בעניינו. בחינת המידע שעמד בבסיס החלטת המפקד הצבאי להאריך את המעצר מלמדת על מסוכנות רבה העלולה לצמוח משחרור המערער. המערער פעל רבות במסגרת ארגון החמאס, גם לאחר שנעצר ונאסר פעמים אחדות. המערער עירב עצמו בפעילות ארגונית, חלקה בעלת סממנים צבאיים, אשר מסוכנותה בולטת. על רקע האמור, יש לקבוע כי היה בסיס מוצק להחלטת המפקד הצבאי להאריך את המעצר.

גם אם נשקלל את אורך המעצר עד כה ואת נסיבותיו האישיות של המערער, הרי שהמסקנה האמורה אינה משתנה. אומנם המערער אינו אדם צעיר במיוחד, אך לא ראיתי שהיה בעובדה זו למנוע ממנו ביצוע פעילות ענפה כאמור. תקופת המעצר אף היא אינה כזו אשר מטה את הכף להעדפת זכויותיו ורווחתו של המערער.

לבסוף, אציין כי אין לתת משקל רב להצהרותיו של המערער בפני ביהמ"ש, כאשר אלה נסתרות מיניה וביה במידע המודיעיני.

על רקע כלל האמור, לטעמי, לא היה מקום לקיצור הצו עליו הורה בימ"ש קמא, אף לא לצורך הידוק הביקורת.

בנסיבות אלה, הנני מקבל את ערעור התביעה באופן זה שהמעצר הנוכחי יסתיים בתאריך המקורי שנקבע לכך על ידי המפקד הצבאי, היינו 7.5.13.

ניתנה היום, 18 בדצמבר 2012, ה' בטבת התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: